תות הרועים יתאבלו וראש הכרמל יבש. (עמוס, אולי ראשון הנביאים, לקח על עצמו את המשימה הקשה של הצדקת אלוהים (בעיית התיאודיציה) בפני בני ישראל והיהודים. בעמוס, יהוה עדיין שמר על תכונות רבות של האל הלאומי של ישראל. מקום הפולחן הוא עדיין הר ציון והעיר ירושלים, משם ישלח ה' עונשים על האשמים בו. ה' ה' ירעם כרעם, ובקול ממרומי ציון מירושלים יתן. אות. בקתות הרועים יכולות "לבכות", פסגת הכרמל "הקדושה" תתייבש, הר הכרמל ידוע ב"ניצחון" אליהו על נביאי הבעל).
3 כה אמר ה' על שלוש פשעי דמשק ועל ארבע לא אחסוך עליו כי גורשו את גלעד בגורן ברזל. (עמוס במקור מיהודה, מהכפר הקטן פקוע, מעט דרומית לבית לחם ("מרועי תקוע"). בהמשך, הפך עמוס, ככל הנראה, לנביא מקצועי, ששלט במלואו בטכניקות המתאימות ("חזונות". ", השימוש במשלים), סגנון ואופן הביטוי של נציגי התאגיד הנבואי. הוא ניהל, שגם הוא לא היה נדיר בקרב הנביאים, השקפה פוליטית רחבה למדי: הוא ידע על האירועים שהתרחשו הרבה מעבר לגבולות of Palestine, for example, in Damascus, Phoenicia, Assyria. the priests of Judaism took revenge on their offenders with the help of hypnotized Jews and Israelis, although bloody conflicts also constantly occurred between them).
4 ושלחתי אש על בית חזאל והיא תאכל את היכלי בן-הדד. (נקמה בכל האויבים!).
5 ושברתי את שערי דמשק והשמדתי את יושבי עמק אבן ואת האוחז בשרביט מבית עדן ואנשי ארמיה ילכו בשבי אל כורש נאום ה'. (ירבעם השני ניהל מספר מלחמות מוצלחות נגד עמים שכנים ואף הרחיב את גבולות מדינתו. הוא גם ניצח את ארמי דמשק. שקט יחסי שרר במדינה. מלחמות מוצלחות לוו בשוד של המנוצחים, אך השלל העשירה, כמובן, רק את האצולה, הצמרת. ורק מעטים, כנראה, חשבו אז על כך שאם אשור לא מנעה מהמלך הישראלי לתקוף את דמשק, זה היה רק בגלל שהיא עצמה ציפתה בעתיד הקרוב לבלוע את ממלכות ישראל ויהודה, יחד עם מדינות שכנות אחרות, קטנות לא פחות. כורש, אולי עיר בדרום פרס בפארס).
6 כה אמר ה' על שלוש פשעי עזה ועל ארבע לא אחס עליה כי הוציאו את כולם בשבי למסורם לאדום. (נקמה בכל האויבים!).
7 ושלחתי אש בחומות עזה והיא תאכל את היכליה. (נקמה בכל האויבים!).
8 ואכרתי את יושבי אשדוד ואת האוחז בשרביט באשקלון, ושלחתי את ידי על עקרון, ושארית פלשתים תאבד, נאום ה' אלהים. (נקמה בכל האויבים!).
9 כה אמר ה' על שלוש פשעי צור ועל ארבע לא אחסוך עליו כי מסרו את כל השבויים לאדום ולא זכרו את האחווה. (נקמה בכל האויבים!).
10 אשלח אש בחומות צור ואכלתי את היכליו. (נקמה בכל האויבים!).
יא כה אמר ה' על שלוש פשעי אדום ועל ארבע לא אחסוך עליו כי רדף את אחיו בחרב, דיכא את רגשי הקרבה, השתולל כל הזמן בכעסו ושמר את חמתו תמיד. (ספר עמוס נושא עקבות ברורים של עריכות ותוספות מאוחרות יותר. רוב החוקרים מחשיבים מקומות כאלה כמו הוספות מאוחרות יותר, כמו, למשל, אורקל אדום, שבו מאיים הנביא על העם הזה, הקשור לבני ישראל, בעונשו של יהוה. ).
יב ושלחתי אש על תמן והיא תאכל את היכלי בצור. (נקמה בכל האויבים!).
יג כֹּה אָמַר יְהוָה: עַל שְׁלֹשָׁה פְּשָׁעוֹת שֶׁל בְּנֵי עַמּוֹן, וּבְגַם ארבע, לא אחסוך עליהם, כי כרתו נשים הרות בגלעד להרחיב את גבולם. (סביר להניח שמדובר ברמיזה לאירועים מאוחרים יותר, כאשר במהלך מסע נבוכדנצר, מלך הממלכה הניאו-בבלית, נגד יהודה (בשנת 586) והחורבן של המדינה שלאחר מכן, נהגו האדומים באופן זה ביחס. ליהודה).
14 והדלקתי אש בחומות רבה ואכלתי את היכליה בתוך זעקה ביום המלחמה במערבולת ביום הסערה. (נקמה בכל האויבים!).
15 וילך מלכם בשבי הוא ושריו עמו נאום ה'. (ה' ה' "מדבר", למעשה, כמובן, מדבר כוהן היהדות, ש"בוער מכעס" כדי לנקום בכל האויבים).
פרק 2
1 כה אמר ה' על שלוש פשעי מואב ועל ארבע לא אחסוך עליו כי שרף את עצמות מלך אדום לסיד. (גם יהוה, מבחינת היהדות, יודע את גורל האנשים ועוקב מקרוב אחר התנהגות העמים, כי תכונתו העיקרית היא צדק וצדק, והדרישה העיקרית מבני אדם היא לעשות טוב, לא רע. ה' יעניש בחומרה עמים שגילו אכזריות ובוגדנות, ולא רק ביחס לישראל, אלא גם ביחסים זה עם זה. בפי הנביא ה' פוסק דין על אדום, עמון, צור, אך הוא גם מאיים בחומרה. להעניש את מואב).
2 ושלחתי אש על מואב והיא תאכל את היכלי קריות ומואב יתאבד בתוך השבר ברעש בקול שופר. (איומים על המואבים).
3 אשמיד את השופט מקרבו והרגתי את כל שריו עמו, נאום ה'. (איומים על המואבים).
4 כה אמר ה' על שלוש פשעי יהודה ועל ארבע לא אחסוך עליו כי דחו את תורת ה' ולא שמרו את משפטיו; (מוזכרים, כנראה, הפשעים והיהודים שפעם התנגדו לכוהני ירושלים).
5 ואשלח אש על יהודה והיא תאכל את היכלי ירושלים. (מוזכרים, כנראה, הפשעים והיהודים שפעם התנגדו לכוהני ירושלים).
6 כה אמר ה' על שלוש פשעי ישראל ועל ארבע לא אחסוך עליהם כי הם מוכרים את הישר בכסף ואת העני עבור זוג סנדלים. (הישראלים מוכרים זה את זה לעבדות חוב).
7 הם משתוקקים לעפר הארץ על ראש העניים, ומעוותים את דרך הענוים; אפילו אב ובנו הולכים לאותה אישה כדי לבזות את שמי הקדוש. (בכל מקום הוללות וזוועות).
8 הם שוכבים על כל מזבח על בגדים שנלקחו כמשכון, והם שותים את היין מהנאשם בבית אליהם. (הנביא, בשם אלוהים, תוקף את אלה שמדמיינים שיהוה ניתן לקנייה על ידי קורבנות וטקסים).
ט וְהִשְׁחִיתִי אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵיהֶם, אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל אֶת-הַאֲמוֹרִי, שֶׁהָיָה לְגוֹבָם כְּמוֹ אֶרֶז, וְהָיָה חָזָק כַּאלוֹן; השמדתי את פירותיו מלמעלה ואת שורשיו למטה. (עמוס מזכיר כל הזמן את הברכות הגדולות שעשה ה' בעבר לישראל: הוציא אותם ממצרים, חילץ אותם מכבלי עבדים, השמיד עבורם את שבטי האמורי).
10 והוצאתי אתכם מארץ מצרים והובלתי אתכם במדבר ארבעים שנה לרשת את ארץ האמורי. (עמוס מזכיר כל הזמן את הברכות הגדולות שעשה ה' בעבר לישראל: הוציא אותם ממצרים, חילץ אותם מכבלי עבדים, השמיד עבורם את שבטי האמורי).
11 בחרתי מבניכם להיות נביאים ומנעוריכם לנזירים; הלא כן בני ישראל? אומר ה'. (מר אלוהים "מדבר"!).
12 אבל נתת יין לשתות לנצרת וציווית את הנביאים לאמר אל תתנבא. (אך נביאי יהוה